בתרונות רוחמה – טבע ומרחבים עוצרי נשימה
לבאים מצפון, נוסעים בכביש 232 לכיוון דרום עד לצומת איבים.
בצומת איבים נפנה שמאלה,לכביש 334 (ע”פ השילוט לכיוון רהט ובית קמה), לאחר כ10 ק”מ, נחלוף על פני קיבוץ רוחמה (משמלאנו), נמשיך עוד קילומטר נוסף עד לפניה שמאלה, בדרך עפר, עם שילוט חום ברור לביתרונות רוחמה.
מיד בפניה לדרך העפר ילווה אותנו סימון שבילים אדום. הדרך, הטובה לכל כלי הרכב, מתעקלת בסמוך לגדר הקיבוץ ומשם פונה מזרחה לעבר תצפית על השמורה .
ניתן לחנות במקומות שונים ולצאת להליכה רגלית קלילה. כיון שמדובר בשמורת טבע יש להקפיד וללכת רק בשבילים שכבר נדרכו ולא לפרוץ שבילים חדשים.
גבעות רוחמה הן שריד של רכס הכורכר המזרחי ביותר במישורי הנגב המערבי . האזור כולו מכוסה באדמת הלס הרכה הנאטמת למים לאחר שהיא זוכה למים.
מי הסחף ממוטטים את אדמת הלס שבשולי הערוצים וגורפים את העפר, דבר היוצר את התופעה האופיינית לאזור הקרויה בתרונות. ייחודה של שמורת רוחמה הוא בכך שבשיאי הגובה באזור נחשף רכס הכורכר שבכל יתר המקומות מכוסה על ידי שכבת לס עבה .
סוג הקרקע הייחודי מאפשר מפגש נדיר בין חברות צומח שונות, וכך נוצרים מינים בוטניים רבים ומגוונים . בעונת הפריחה (חודש פברואר) עוטה האזור מרבדי פריחה אדומים של כלניות אליהן מתווספים פרחי בר רבים – סביונים , מצליבים ופרפרניים רבים ופרחים נדירים יותר כגון: צבעוני ההרים, אירוס ארצישראלי , דבורניות וסחלבים.
כשהקיץ נראה בפתח מתכסים חלקים בשמורה במרבדי חרציות המציינות את ראשיתה של עונת היובש. על רכס הכורכר גדלה צמחייה מגוונת הכוללת שיחים רב-שנתיים רבים שחלקם מגיעים מאזורי הנגב המדבריים. למשל, מיתנן שעיר ושמשון השלחופות .מהשמורה ניתן להמשיך אל “אתר ראשונים” ברוחמה. נכנסים לקיבוץ (מהשער הראשי) ומייד פונים ימינה, ע”פ השילוט לאתר הראשונים – בדרך מתפתלת, לאורך הגדר המקיפה את היישוב.
ב”אתר ראשונים” פועל מוזיאון (המשלב הפעלה לילדים) ובו מסופר סיפור ההתיישבות היהודית ברוחמה, החל משנת 1911. (טלפון לתיאומים 7995149 – 054).
קיבוץ רוחמה הוקם בשנת 1943 אחרי שלושה נסיונות מרים להיאחז במקום.
הנסיונות הקודמים היו בשנת 1911 (כחווה חקלאית, שאדמותיה נרכשו עשרים שנה קודם לכן), בהמשך בשנים -1927 ו-1933. בכולם חרב הישוב וניטש, תחילה בשל מלחמת העולם הראשונה ואחר כך בשל גלי המאורעות של מרד הפלשתינאים באנגלים.
בשנת -1943 שימשה רוחמה בסיס חשוב להתיישבות היהודית בנגב, בעיקר משום שהתחברה לאספקת המים של “מקורות” ולכן הפכה גם לבסיס חשוב להגנה ולפלמ”ח.
במלחמת העצמאות עמדה במצור ממושך וחולצה רק במבצע “אבק “.
