בארות יצחק הישנה
שעות פתיחה:
אתר בארות יצחק הישנה (מגדל המים) פתוח לביקורים בכל ימות השבוע ללא תשלום.
איך מגיעים?
לבאים מכיוון כביש 4 או נתיבות -מצומת סעד נוסעים 700 מ' מזרחה בכביש 25 ופונים דרומה (ימינה) בכביש 232. נוסעים 1.5 ק"מ ופונים ימינה לדרך סלולה על פי שילוט ההכוונה לבארות יצחק. לאחר כ-1.5 ק"מ פונים שמאלה, נוסעים כ-800 מ' לצד החממות ופונים ימינה למגדל המים. לבאים מכיוון דרום ונוסעים על 232 צפונה, הפניה היא כ 1.5 ק"מ לאחר קיבוץ עלומים שמאלה (מעט לפני תחנת הדלק).
סימון מסלול: שחור בפנייה מהכביש, פניה לכחול ואז ירוק.
מה באתר: בנקודה ניתן לראות את מגדל המים שנותר מבארות יצחק הישנה, כמו גם את הגן המטופח, פינת ההנצחה ולוח ההסבר שנקבע במקום.
רמת קושי: נמוכה
שירותים: אין.
נק' איסוף אשפה– אין, נא לקחת את האשפה אתכם…
נקודות אפשריות לארוחה: שולחן פיקניק מוצל בקצה האתר.
ב-WAZE – בארות יצחק הישנה – מגדל המים.
תיאור כללי: אתר תצפית, הנצחה ושימור הנקודה הראשונה עליה עלתה לקרקע בארות יצחק (היום באזור יהוד) כאחת מהיישובים היהודים הראשונים שהוקמו בנגב לפני קום המדינה. האתר מורכב משדרה המוליכה למגדל המים שנותר על תילו כשריד ליישוב שהיה במקום. ליד המגדל ישנה פינה מוצלת ומתוחמת בספסל בטון בצורת חצי הגורן עם שולחן פיקניק.
בארות יצחק הישנה:
מה רואים?
בנקודה ניתן לראות את מגדל המים שנותר מבארות יצחק הישנה, כמו גם את הגן המטופח, פינת ההנצחה ולוחות הסבר מפורטות המגוללות את סיפורה של בארות יצחק, עמידת הגבורה של מגיניה במלחמת העצמאות ותהליך קבלת ההחלטה הלא פשוטה לעזוב את המקום ולבנות את היישוב מחדש באזור אחר.
תצפית: נתחיל עם הפנים מערבה, נפנה שמאלה ונראה מדרום את אזור בארי (עליו נרחיב בנפרד) ולאחר מכן את יד אנז"ק שנבנתה לזכרם של לוחמי הקורפוס האוסטרלי ניו זילנדי במלחמת העולם הראשונה בקרבות על הנגב. האזור נכבש על ידי הכוחות הבריטים ב1917 לאחר שלוש התקפות נפל על עזה. מאוחר יותר הוקמה באזור מפקדה של הצבא הבריטי ומחסני תחמושת במלחמת העולם השניה. מעט יותר קרוב אלינו ניתן לראות גם את החממות ודרך השישה על שם לוחמי גדוד 53 של חטיבה 188 שנהרגו על קו הגבול בתחילת שנות ה 2000 במהלך הקרבות בעזה.
מולנו במערב אנחנו רואים את פאתיה המערביים והדרומיים של העיר עזה, והכי קרוב אלינו מעבר קרני: (רואים את שני המגדלים) מעט צפונה לשם ומולנו שוכן מעבר קרני, אשר הוקם בעקבות חתימת הסכם קהיר הידוע גם כ"הסכם עזה ויריחו תחילה" ב-4 במאי 1994, במקום בו שכן מסלול נחיתה מתקופת המנדט הבריטי, בצד הפלסטיני ובצמוד לגדר הגבול. המעבר נוהל על ידי צה"ל בצד הישראלי, ועל ידי ארגון הביטחון המסכל מטעם הרשות הפלסטינית, ופעל במתכונת זו עד חודש מרץ 1996. בנוסף שימש המעבר את תושבי נצרים, שכן הכביש המוביל אליו נחשב לציר הבטוח היחיד למעבר רכבים ישראליים ליישוב החל מאמצע שנות ה-90. המקום נקרא על שם בית אריזה שהוקם במקום ב-1967 על ידי היזם והפרדסן יוסף קרני. בית האריזה פעל עד פרוץ האינתיפדה הראשונה בשנת 1987, עת נסגר לאחר רצח מנהל המקום וסגנו על ידי פועלים פלסטינים שעבדו במקום. מצפון למעבר פעל בעבר מעבר נחל עוז ששימש כמעבר העיקרי לפועלים פלסטינים אל ישראל, ומאז שמעבר ארז תפס את מקומו, שוב אינו פעיל. במרץ 1996 נסגר המעבר לתנועה לאחר שהוברח דרכו המחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בדיזנגוף סנטר ב-4 במרץ 1996. בעקבות האירוע ובשל מחלוקת עם הרשות הפלסטינית בעניין אמצעי הביטחון במקום, הוחלט על איזרוח המעבר ועל העברתו לשטח ישראל, והוא נפתח מחדש.
דרך מסוף זה עברו סחורות מרצועת עזה לישראל ומישראל לרצועת עזה בהיקף של מאות משאיות ביום. תוצרת החקלאית ותעשייתית אשר יוצרה ברצועה יוצאה דרך מעבר קרני לישראל, לגדה המערבית ולעולם. עוד שימש המקום למעבר אספקה הומניטרית אל רצועת עזה. ארגוני הטרור הפכו את מעבר קרני ואזור התעשייה הסמוך אליו ליעד טרור מועדף, ותנועת המשאיות דרכו נסגרה לאחר מתקפות טרור רבות וירי נרחב של רקטות ופצצות מרגמה באזור מעבר קרני, בשל סיבות אלו החליטה ישראל לסגור את המעבר, ולהעתיק את פעילותו למעבר כרם שלום. בארועי "צעדת השיבה" שהחלו באביב 2018 הפך המעבר לנקודת חיכוך בין מפגינים מעזה לחיילי צה"ל ובמקום אירעו מספר תקריות אלימות וקשות.
נמשיך מעט צפונה ממעבר קרני ונראה את קיבוץ נחל עוז: קיבוץ זה הוקם ב1951 על ידי הנח"ל ולמעשה זהו קיבוץ הנחלאים הראשון שהוקם בארץ. הנקודה הוקמה מול שכונת שג'עיה שנמצאת במזרח עזה, כזקיפים על שערה של מדינת ישראל בואכה עזה. כבר מימיו הראשונים ידע הקיבוץ הצעיר קשיים בטחוניים בדמות הסתננויות של פדאיונים ונפילתו של מא"ז היישוב רועי רוטברג ז"ל. למרות אתגרים אלו צמח הקיבוץ וחבריו עסקו בחקלאות עניפה על הגבול עם עזה. במהלך מבצע צוק איתן היה הקיבוץ תחת מתקפה בלתי פוסקת של ירי מרגמות שגבה את חייו של הילד דניאל טרגרמן ז"ל. לאחר המבצע, כחלק מהתעוררות התיישבותית אזורית, הגיעו לקיבוץ מכינה קדם צבאית, קבוצות סטודנטים ומתיישבים חדשים שהפכו את הקיבוץ לביתם.
צפון מזרחה לנחל עוז נוכל לראות את חורשת אסף סיבוני וסמוך לה את קיבוץ כפר עזה ומעט מזרחה ממנו את קיבוץ סעד.
אם נסתובב כאשר גבנו לעזה, יתגלה לנו קיבוץ עלומים , קיבוץ דתי שהוקם על אדמות בארות יצחק ב 1966 וממשיך את המסורת החקלאית התיישבותית שהתוו ראשוני בארות יצחק.
קיבוץ בארות יצחק הוקם בנקודה זו בגובה של 85 מ' מעל פני הים, צופה על עזה והכיש המוליך ממנה לבאר שבע, על ידי גרעין של הפועל המזרחי ראשית בתש"ג ובחנוכה תש"ה הצטרפו אליו כל החברים שהיו בפרדס חנה בהכשרה. הקיבוץ נקרא על שם הרב ר' יצחק ניסבוים ז"ל ממנהיגי המזרחי ולזכר הבארות, אשר חפר יצחק אבינו בנגב.
הקרקעות נרכשו מהערבים על ידי הקק"ל והיו מפוצלות לגושים שונים מרוחקים אחד מהשני עד מאד, עובדה שהקשתה על עיבודן ושמירת היבול. במקום התבצעו מספר קידוחים שהעלו כמות מים מספקת לחקלאות, אך היו מלוחים למדי (בין 800 ל 2000 מ"ג כלור לליטר) והיה צורך בפיתוח שיטות עיבוד שיקחו עובדה זו בחשבון. נוסף על כל זאת היה המצב הבטחוני רעוע כל ימיה של בארות יצחק. בליל הגשרים יצאה מבארות יצחק יחידת פלמ"ח ופוצצה את הגשר מעל נחל הבשור ליד עזה. בעליית 11 הנקודות להתיישבות בנגב יצאו מבארות יצחק שיירות שהקימו את כפר דרום, בארי ותקומה.
קרב בארות יצחק במלחמת העצמאות:
עם תחילת מלחמת העצמאות התמסרו חברי הקיבוץ לעבודות ביצורים. סודרו מקלטים תת-קרקעיים, תעלות קשר ועמדות מגן. העבודה נעשתה גם בשבתות בגלל פיקוח נפש.
ב-15 במאי 1948, מיד לאחר סיום המנדט הבריטי והכרזת המדינה, פלש צבא מצרים לתחום מדינת ישראל והחל להפגיז את בארות יצחק ולהפציץ ממטוסים. חברה אחת נהרגה. בלילה פונו במהירות האמהות והילדים למרכז הארץ, ובמקום נשארו 60 חברות וחברים.
המצרים המשיכו בהפגזות הקיבוץ עד להפוגה הראשונה. לאחר מכן נכשלו בנסיונם לפרוץ צפונה בקרב על נגבה ב 12 ביולי 1948, וב-14 ביולי נכשלו במתקפתם על גל און. לאחר כשלונות אלה החליטו לכבוש את בארות יצחק.
בח' בתמוז תש"ח (15 ביולי 1948) בשעה 05:30 החלה הפגזה קשה מלווה בהפצצת מטוסים. בחיפוי ההפגזה החלו המצרים להתקרב לגדרות המשק בטנקים ונושאי ברן מלווים במאות חיילים. ההסתערות נבלמה על גדרות הקיבוץ כתוצאה מאש מדויקת של המגינים וממוקשים.
לאחר שעתיים נפגע מגדל המים, והמים שנשפכו ממנו הציפו את התעלות, הקשר לעמדות השתבש והתחמושת נרטבה. בשעה 10:40 אירע פיצוץ אדיר בעמדה הצפונית-מערבית. מגיני העמדה נהרגו והמצרים ניצלו זאת, חדרו לקבוצת בתים ונאחזו בהם. המגינים הצליחו לרתק אותם באש מכוונת. ניתנה פקודה לסגת ולהתרכז בקו ההגנה הפנימי במשק.
מצב המגינים היה נואש. המצרים ריכזו כוחות להתקפה אחרונה ולחיסול הנקודה. עקב העברת מכשיר הקשר למקלט יותר בטוח ניתק הקשר והועלה חשש שהנקודה נפלה.
גדוד הפשיטה 9 של חטיבת הנגב ניסה להגיע לבארות יצחק. המצרים מנעו את התקדמות השיירה על ידי הפצצה אווירית, אבל אנשי הגדוד הצליחו לקדם פלוגה של שני תותחי שדה 65 מ"מ ("נפוליאונצ'יק") לאזור קיבוץ סעד, ופגזיהם הראשונים החלו ליפול במרכז הכוח המצרי בדיוק כשעמד לפתוח בהתקפה. החלה בהלה ונסיגת מנוסה של המצרים, בעוד מקלע הבזה שתוקן גורם להם אבדות כבדות. כך הוכרע הקרב בעזרת שני תותחים מיושנים.
אבדות המגינים היו 17 הרוגים, 15 פצועים ונזקים כבדים למשק שנהרס לחלוטין. למצרים היו 200 נפגעים, בהם הרוגים רבים ושלל רב.
לאחר המלחמה ולאחר ויכוחים רבים בקרב חברי הקיבוץ הוחלט לא לחזור לאותה נקודה. חברי בארות יצחק התיישבו באופן זמני במושבה הטמפלרית הנטושה וילהלמה, ביחד עם פליטי עטרות ואנשי נחלים שעזבו את נקודת ההתיישבות שלהם במצודות אוסישקין.
בשנת 1952 עברו חברי הקיבוץ צפונה מווילהלמה והקימו את בארות יצחק החדשה. במהלך השנים קלט הקיבוץ גרעיני השלמה מתנועת בני עקיבא
בשנת 1966 הוקם בסמוך קיבוץ עלומים. קיבוץ עלומים שיך גם הוא לקיבוץ הדתי, והוא מעין המשך של קיבוץ בארות יצחק. כיום קיבוץ בארות יצחק הוא קיבוץ שיתופי השומר על אורח חיים דתי.
לאתר זיכרון זה, הכולל את מגדל המים ולוח הזיכרון, עולים חברי הקיבוץ לאזכרה כל שנה בח' בתמוז. את רוב שטחי הקיבוץ המקוריים, שהיו גדולים יחסית לתקופה, מעבד כיום קיבוץ נחל עוז, היושב כיום על שטח שבו היה הפרדס הראשון של בארות יצחק, שם ישבה מפקדת הגדוד המצרי שתקף את הקיבוץ.
מה אפשר לעשות הלאה?
● ניתן להמשיך דרום מערבה על דרך השישה ולהגיע למכתש בארי, שמורת טבע יוצאת דופן ומרהיבה ביופיה ובפריחתה במהלך החודשים דצמבר עד אפריל.
